13 שנה למותו של נתן יונתן

13 שנים חלפו מאז עמדתי מעל קברו הטרי של נתן יונתן, כמו בשירו של טשרניחובסקי. התעוררתי באותו יום שישי ממש לתוך הבשורה על מותו באמצעי התקשורת, שתפסה אותי לגמרי לא מוכן, אף על פי שידעתי שהוא לא במיטבו. מספר שבועות קודם לכן פקדה את ישראל רעידת אדמה חזקה, ובשיחת טלפון שהפכה אחרונה, סיפר לי בבדיחות שברגעים הראשונים חשב שהטלטול הוא תופעת לוואי של התרופות שהוא נוטל.

לאחר שהסתיימה הקבורה הדתית, חברו הוותיק של נתן ושותפו לכתיבת שירים רבים, המלחין נחצ'ה היימן, ניגש לעמדת הגברה מאולתרת שהוצבה בסמוך והזמין אמנים שונים להספיד את המשורר בעזרת המילים שהוא עצמו כתב בחייו: אורה זיטנר שרה "ארץ שיושביה היא אוכלת", רוחמה רז "לכל אחד יש עיר ושמה ירושלים", האחים והאחיות "אם זר קוצים כואב".

קשה לחשוב על הרבה משוררים נוספים שזכו לכך ששירים כה רבים שלהם יולחנו, יבוצעו ויזכו לפופולריות כה רבה בימי חייהם. ולמרות זאת, כפי שלמדתי בעשור שמאז מותו, יונתן חי בתחושת תסכול נוכח אי ההכרה של הממסד ושל האקדמיה במעמדו כמשורר. בראיון גדול שפורסם ב"הארץ" שנה בדיוק לפני מותו אף הביע את אכזבתו מכך שלא נבחר לקבל את פרס ישראל.

במשך שנים האינסטינקט המיידי שלי היה להזדהות עם רגשות אלה, ובכל פעם שנתקלתי באנשים שהמעיטו בערכו, ניסיתי לשכנע ולהטיף על איכות שירתו של יונתן ועל מקומה הראוי בהיכל התהילה של השירה העברית. עד שהבנתי שהניסיונות הללו גם חסרי טעם וגם אינם לכבודו של המשורר המנוח. כי נתן יונתן שאני הכרתי, זה שמצטייר מתוך שיריו, זה שחתם את מכתב התשובה הראשון שלו אלי במילים "צלצל אליי וניפגש", שאירח אותי בחמימות בביתו, ושהבטיח לי במכתב אחר "תמיד אשמח לקראתך" וגם קיים, הוא אדם שכל רצונו היה להגיע אל לבבות קוראיו, בכל דרך אפשרית.

לכן, כל מי שזכרו של נתן יקר ללבו צריך לשמוח על כך שהטקסטים שכתב התברכו בחומר המשמר הטוב ביותר עבור מילים – מנגינות. ואם בזכות הלחנים שחיברו טובי המלחינים הישראליים נכנסו עשרות משיריו לפנתאון של התרבות העברית, והבטיחו לו בכך חיי נצח, או לפחות כמה קדנציות נוספות בתודעת הציבור – אשרינו ואשריו. רק כדי לסבר את האוזן, באקו"ם רשומים 120 ביצועים ל"אניטה וחואן", כ-100 ביצועים ל"חופים" ול"שיר ארץ", ומעל 50 ביצועים לשירים נוספים פרי עטו, כמו "שירים עד כאן", "החול יזכור", "כמו בלדה", "יש פרחים" ו"דוגית נוסעת". כשליש מהביצועים הוקלטו בעשור האחרון.

שמש הצהריים האביבית כבר קפחה בעוז על ערמת העפר הטרייה שהלכה והתכסתה זרים. דורית ראובני ניגנה ושרה "אל תקטוף, נערי", וכשסיימה ניגש נחצ'ה אל המיקרופון וקרא: "אני מבקש את חוה אלברשטיין לגשת" ואחרי דקה "חוה אלברשטיין נמצאת בקהל?" ואחרי דקה ניסיון נוסף, שגם הוא עלה בתוהו. אנשים התחילו למלמל וחוה האהובה בוששה להופיע. למחרת בידיעות אחרונות, הופיעה תמונתה של דורית ראובני מהלוויה, ומתחתיה נכתב: "חוה אלברשטיין". 

מודעות פרסומת