"והוא אף פעם לא ייתם" – פרידה מנחצ'ה

"את השאלה הזאת אני מציע לך לשאול את נחצ'ה", אמר לי נתן יונתן באחת משיחותינו, "הזיכרון שלו בדברים האלה הרבה יותר טוב משלי", צחקק המשורר כסוף-הבלורית, שהתקרב אז לגבורות. השאלה נגעה לשיר, שהופיע באוסף משיריו של נתן יונתן שהוציא אז חברו ושותפו ליצירה, נחצ'ה היימן. הכרתי את המנגינה משיר אחר בכלל, והתעניינתי לגבי גלגולו של הלחן. כך החלה ההיכרות האישית שלי עם נחצ'ה.

צלצלתי למספר שהכתיב לי נתן וכעבור שניות ספורות כבר מצאתי את עצמי בתוך שיחה נמרצת עם האיש הזה, עם חיתוך הדיבור המצחיק. הוא הקשיב לשאלתי ואז תיאר בפשטות כיצד רצה "להציל" את הלחן, שבגרסתו המקורית לא זכה לפופולריות רבה, ולכן חיפש לו מילים אחרות, בתקווה שהפעם ייוולד להיט. כהרגלו, הוא המשיך מיד לספר על מקרים דומים בתולדות הזמר העברי, של לחן מרובה-טקסטים.

natan-acum.jpg

נחצ'ה מעניק את פרס אקו"ם לחברו נתן יונתן

לכאורה, הכרתי את נחצ'ה בזכות נתן. אבל למעשה, ההיפך הוא נכון. היכרותי עם המשורר לא היה מתרחשת אלמלא מצאתי על המדף בבית סבי וסבתי את האוסף הכפול הזה משיריו של המלחין. ראשונות שבו את אוזני ולבי המנגינות. זו האמת. רק משהעמקתי להאזין ולעיין בחוברת המצורפת, גיליתי את חלקו הגדול של נתן יונתן ביצירה של נחצ'ה. במידה רבה, היה זה האוסף של נחצ'ה שפיתח והגביר אצלי את אהבת הזמר העברי, ועל כך אני חב לו תודה גדולה. תודה ראשונה.

ב-12 במרץ 2004 נפטר נתן יונתן. אחרי מותו הקשר עם נחצ'ה ועם זוגתו דאז ורד התחזק. ורד הייתה זו שחשפה אותי לקיומו של "פורום מוזיקה עברית ישנה וחדשה" בתפוז, מסגרת ששינתה את חיי. כעבור שנה וחצי הגעתי לראשונה ל"מפגש פורום" בביתם של נחצ'ה וורד בפתח תקווה – לילה שלם של שירת רבים חצי-מאולתרת עם עשרות חברות וחברים חובבי זמר. שם זכינו להכיר את נחצ׳ה בנעלי בית. נחצ׳ה שפורש לישון אחרי חצות – כשהוא משאיר מאחוריו עשרות שרים ומנגנים בחצר ביתו – ויורד עם אור ראשון להכין קפה שחור ולהצטרף לקומץ המתמידים שעדיין מזמרים, עכשיו כבר בסלון. "אתם חבורת משוגעים, אתם יודעים את זה?", היה מפטיר בחיוך, אבל אחרי דקה כבר נותן לנו קצב עם כלי הקשה מאולתר, ומוסיף: "ישראלים הם היחידים ששרים גם את המעברים המוזיקליים". על ההצצה לנחצ'ה הביתי, ועל ההיכרות עם הפורום – תודה לך. תודה שנייה.

2572012_151623_86113

לוגו העמותה של נחצ'ה

ולבסוף – התודה החשובה מכולן. בשנים האחרונות נחצ'ה הקדיש את רוב מרצו לפעילות "העמותה למורשת הזמר העברי", אשר במסגרתה הוציא סדרה של כעשרים תקליטורים, המוקדשים ליצירתם של "אבות" הזמר העברי: קרצ'בסקי, סמבורסקי, אדמון, ולבה, זמיר, שלם, סילמן, לוי-תנאי ועוד ועוד. בסדרה הזו הובאו יצירות חשובות מאין כמותן, שנעלמו מהנוף. חלקן הוצלו על-ידי נחצ'ה מתוך שרידי סלילים ישנים, חלקן הוקלטו מחדש. בזכותו נחשפתי לאוצר הבלום הנפלא הזה, ונפתח עבורי הצוהר אל הזמר העברי המוקדם. כשהקמנו את "זמרשת" ב-2006, פנינו באופן טבעי לנחצ'ה כדי לקבל את ברכתו ולהתייעץ אתו. דלתו הייתה פתוחה, הוא פרגן ותמך בכל דרך אפשרית, והבין מיד את חשיבות הפרויקט. "ממשיכי דרכי", הגדיר אותנו. על כל אלה, נחצ'ה האהוב, תודה מעומק הלב.

ואסיים בציטוט משיר משותף של נחצ'ה ונתן – "בוא ניפגש", שמיטיב לתאר את תחושותיי בשבוע זה:
"מָה שֶׁהָיָה – עָבַר, יָשׁוּב אֶל הַדְּמָמָה.
אַךְ יֵשׁ דְּבַר-מָה שֶׁבֵּין אֲנִי לְבֵין אַתָּה
שֶׁלֹּא יִקְּחוּ הַצַּעַר וְהַזְּמַן
וְהוּא אַף פַּעַם לֹא יִתַּם".

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s