עשור למותו – יום 5

20140302-164658.jpgרגע חמישי (6 מרץ)

בחודשים שלאחר פגישתנו הראשונה שמרנו על קשר, באמצעות הטלפון והדואר. נתן לא שלט ברזי המחשב והאימייל, ורק היה נעזר לפעמים בנכדו תום כדי להציץ במפלצת המידע שהייתה אז עוד יחסית בחיתוליה. הפוטנציאל הטמון באינטרנט הדהים אותו, והייתה לו נכונות גדולה להשתלב בעולם הטכנולוגי במידת האפשר.

באחת משיחותינו, אמר לי שהוא הוזמן להשתתף בפסטיבל מספרי סיפורים של תיאטרון גבעתיים בחול המועד סוכות, ושבמסגרת הפסטיבל יתקיים ערב המוקדש לשיריו. הוא הוסיף שהערב נופל על יום הולדתו, ושישמח לראותי שם. סיפרתי על השיחה לחברתי למדור, והחלטנו ללכת יחדיו.

זה היה אירוע אינטימי ומרגש, שהתקיים באולם קטנטן עם כיסאות רגילים, ללא שיפוע, ובמה כמעט לא מוגבהת. נתן ישב – בגובה העיניים ממש – מול הקהל שמנה כמה עשרות אנשים, כשלצדו שולחן נמוך עם כמה מספריו. הוא סיפר על עצמו, הקריא משיריו, ומדי פעם הורה לטכנאי להקרין שקופית עם אחד משיריו הידועים, והזמין גיטריסט שילווה את הקהל.

לקראת סוף הערב, באמצע ששרנו את "שירים עד כאן", הופסק פתאום החשמל במבנה. עלטה כמעט מוחלטת ודממה. רק אורות החירום איפשרו לראות פרצופים, גם את פרצופו של המשורר. הגיטריסט היסס לרגע, אך כשראה שהקהל לגמרי לא מתרגש וממשיך לשיר גם ללא השקופית – המשיך ללוות את השירה. הסתכלתי היטב על נתן, שישב בחיבוק ידיים ועד היום איני יכול לשכוח את שביעות הרצון שהייתה נסוכה על פניו הנרגשים. אחרי הכול – מה עוד אפשר לרצות?

בעוד 6 ימים תמלאנה 10 שנים למותו של נתן יונתן.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s