מאחורי השירים: "המשולח"

המשולח - 1957

המשולח – 1957

בכל פעם ששמעתי את השיר היפה "המשולח", בלחנו האופייני של נחום היימן, ובקולה החם של חוה אלברשטיין, תהיתי על פשרו, ללא פתרון. עד שנתקלתי בסיפור באותו השם מאת י.ל. פרץ. איני יודע אם שירו של נתן יונתן  שפורסם לראשונה בקובץ "אשר אהבנו" (1957) וזכה בו להגדרה "זמר" (ר' תמונה) – "התכתב" עם סיפורו של פרץ במתכוון או מבלי דעת, או שבכלל מקרה הוא. כך או כך, מעניין לקרוא את הסיפור הקצר, ולראות בו מוטיבים חוזרים שמופיעים גם בשיר: השלג, הלחם, הדלת ועוד. בעיקר, אפשר ללמוד מהסיפור על דמותו של "המשולח" – השליח, הבלדר – יהודי זקן ואביון שלפרנסתו מכתת רגליו כדי להעביר ממקום למקום שטרות כסף של זרים. לפניכם קטע מתוך סופו הסיפור.

מעל לערימות השלג, על פאתי השמים הנמוכים, מתבלט המגדל של בעל האחוזה, עוד מעט ויגיע אל מחוז-חפצו. "לכנה – לכנה" מפתה הוא את רגליו ומפציר בהן, אך הרגלים כבדות וכואבות מאד. – ומה מני יהלוך, אם אנוח מעט? הרגלים שומעות בקולי זה שבעים שנה, האין מן היושר לעשׂות את רצונן פעם אחת? הבה, אנסה! וַישׂט מעט הצידה, וַישב על ערימת שלג, הוא יושב ומתפלא לשמוע את דפיקות לבו החזקות, ולכל דופק ודופק מן הלב עונה כהד דקירה בחזה, דופק ודקירה דופק ודקירה, ובאיברים קור והראש חם ומזיע. – האם לא הוחליתי? – ושמריה נבהל מאד; עוד יחלה, חס ושלום, ויתעלף, ובכיסו כסף זרים. "תהילה לאל, שאין עובר ושב על הדרך… ואם גם יעבור איש, לא יעלה גם על לבו, כי בצלחתי כסף… איזה אביון, יאמר, ויחוש לעזרתי…" והוא מתאושש: "אך רגע אשב, רגע אנוח; עוד מעט ואקום, ואלך לדרכי". אך שמורותיו הכבדות כעופרת נופלות ומכסות את עיניו. אז נבעת מאד. האומנם עייף הוא לישון? והוא מתעודד ומתמרמר על נפשו: – אי אפשר, אי אפשר, כסף זרים בכיסי… והוא מצווה על עצמו: "קומה שמריה קומה!". ("המשולח", י.ל. פרץ)

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s