מי זו אניטה?

בעקבות התעניינות של רבים באשר לזהותה של אניטה המופיעה בשירים "אניטה וחואן" ("רומנסה"), "אל תשני אניטה, אהבי", "אניטה חלומי" ועוד, לפניכם כמה ציטוטים מתוך הפרק המוקדש לאותה "אניטה" (אולי) בספר הפרוזה של נתן יונתן, "עד סוף הקיץ האינדיאני" (הוצאת "פועלים", 1968). מדובר בקובץ סיפורים שהוא מעין "יומן מסע" בהשראת השנים שבהן היה נתן יונתן בשליחות של הסוכנות היהודית בארה"ב.

 

"אניטה השחורה. השם הבדוי אניטה, באיזור הביצות המיובשות, במישורים שמעבר לווייטסטון-ברידג', בשכונה משכונות הכושים היא דרה, ואם חלילה היא תשמע אותי קורא בשמה האמיתי, כותב בשמה האמיתי, לא תסלח לי. כל חייה ענווה ונמיכות-רוח. לכושים אסור להיראות יותר מדי, כך היא כנראה חושבת, ויודעת מה שחושבת. מאורות של ניו-יורק כבו, רכבות של ניו-יורק עמדו מלכת, והיא התמידה לבוא אל שולחן עבודתה. במהומה הנצחית שהייתה רוחשת סביבה, באותו תוהו ובוהו של לשכות ציבור היה שולחנה הקטן אי של שלווה וסדר, ומכונת-החישוב שלה הייתה מתקתקת כשעון, כל היום.

לא הייתי מרהיב-עוז להפריע את הריתמוס שלה, לולא תכפה עלי לעיתים רוח רעה של עייפות בלא עתה, אז הייתי נכנס אצלה, מניח יד על מכונת-החישוב החשמלית שהייתה פולטת את סרטי המספרים המחוברים, ואומר, אניטה, בואי, בואי נעזוב את אלה ההבלויות, נניח למכונת הכתיבה ושקריה ולמכונת-החישוב ואמיתותיה, שקר המאמרים והבל הדינרים, ונשמע הקול מהו אומר והשפתיים מה ידברו.

פה אני מעמעם, ואיני זוכר איזה מבט היה לה לשמע הפטפוטים ההם. מכל מקום מבט שלה היה יפה מעיניה, ריסיה השחורים כפחם, אמיתיים, בלי פיח, וכשהרימה אותה מעט הייתה באה אליך אלומת-אור חום כהה, כמעט סגול, ונילווה אליו קול אלט שלה שהיה גומר אותך כליל, ומשאיר לך סומק וגמגומי מבוכה. ואחר כל אלה הייתה מחוננת אותך בדיבור טוב, שהייתה חבויה בו תוכחה. פינוק הוא, ידידי, ולא אהבה, הישמר מן הפינוקים.

כשנורה הנשיא קנדי, הצמידה את הטרנזיסטור הזעיר אל אוזנה והקשיבה להודעות הרופאים. זה היה היום היחידי מכל הימים ששיבש את שלוות-שולחנה. וכשבשרו את דבר-מותו הניחה ראש כבד על זרועה ובכתה שעה ארוכה. אותו אירי רם-קומה ויפה-סבר היה לה ולבני גזעה השרוי באפלה קרן אור משובב נפש, אף זו כבתה ולא נשאר לה אלא להודות במפלתה ולבכות את התקווה.

[…]

ואולי פרי דמיוני הוא, חטאת נפשי. וכל אניטה זאת שבסיפור לא הייתה אלא משל. ולא יישאר לי אלא לבקש מחילה מאת אניטה האמיתית, הנכונה, הפורטת על מכונת-החישוב ואינה טועה לעולם ואוכלת תמיד באותה שעה עצמה את כריכי ארוחת הבוקר ושומרת את סודה בסייף הפרטי שלה, שיישאר סגור וחתום מעינינו לעולם".

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s