ליאור

ליאור יונתן ז"ל

"סְלִיל הַקַּלֶּטֶת שֶׁל צְחוֹקֶיךָ / בְּרֵכָה צְלוּלַת הָאוֹר שֶׁל דִּמְעוֹתֶיךָ"

ליאור יונתן, נולד ב-19 ביולי 1952 (כ"ו בתמוז תשי"ב) להוריו צפירה ונתן, ונפל ביום הכיפורים, 6 באוקטובר 1973, בשעות הראשונות של המלחמה, כשהוא מפקד על מחלקת טנקים מגדוד 9 של חטיבה 401 בגזרה הצפונית של תעלת סואץ. חשוף בצריח פיקד על מחלקתו בשקט, באומץ, בקור רוח, וצרור של מקלע פילח את גרונו לאחר שתי שעות של לחימה באזור הביצות של הסואץ.

ילד רזה היה, עדין, רך, עקשן, יודע. לא היה מסע שלא לקח בו חלק: צלח את הכנרת, חצה את המדבר, בשרב ובגשם. עלה על הרכסים וצילם בעיניו זריחות ושקיעות. כל כך הרבה ראו העיניים האלה, החומות-ירוקות, התמימות. אף פעם לא זכר את צבע בגדיו שלו, אבל הבחין בגוונים העדינים ביותר של הטבע.

בגיל מאוחר למד ליאור את מחוגי השעון. מחוגי הזמן הרגישים שלו עצמו היו סובבים את העולם על-פי עונות השנה; גשמי חורף, ענני סתיו, רוחות אביב, סופות קיץ. דברים שעניינו אותו למד בהתמדה, היה מתעמק וחושב ועוסק בהם בכל מאודו; בדברים שלא עניינו אותו כלל לא התעסק. נוטה היה לקבל כל מיני רעיונות בלתי שגרתיים ודמיוניים. בדמיונו העשיר נטה למיני נושאים מסוג הפאראפסיכולוגיה, ההיפנוזה, מדע החלל וכו'.

דרך כלל היה ליאור שקט, קצת ביישן ומופנם. אבל בחבורה מצומצמת היה פתאום זורח ואז נפלא היה לשמוע אותו. אוהב מוסיקה היה ומסוגל לשבת במשך שעות צמוד לטייפ או לפטפון ולהאזין ליצירות ולשירים אשר אהב. את המלים שמר לעצמו. דבר-מה עצוב היה בו, שלא רצה לתת לאחרים חלק בו. אותה עצבות אילמת השאיר בלשכה האפלה של המצלמה, בעשרות הצילומים אשר השאיר, ושכונסו לאחר מותו בספר "וזרח השמש", כשלצידם מבחר שירים.

עם גיוסו לצבא (6.1.1971) ברור היה לו, כי דרכו היא לחיל קרבי וכך הגיע לשריון, בו עבר את שלבי הקידום הרגילים: טירונות, קורס מפקדי טנקים וקורס קצינים. בסיימו את הקורס נשלח לתפקידי הדרכה, אך משאת נפשו הייתה לעבור לשרת בקו הקדמי כמפקד מחלקת טנקים. ואכן כאשר השיג מבוקשו זה, זמן קצר לפני פרוץ המלחמה, נראה מאושר. פקודיו וחבריו היו קשורים אליו ואהבוהו בכל לב. הם ראו בו מפקד לדוגמה, התובע בראש ובראשונה מעצמו, המוכן לעזור ולסייע לכל אחד. דואג לפקודיו ומבין לרוחם. הם מעידים עליו כי היססו לבקש ממנו דבר, כי ידעו שתמיד יענה לבקשתם. מוכן היה לסייע בכל דבר, להתחלף בחופשות, בתורנויות.

"לָגַעַת / בִּקְצֵה הַשַּׁרְווּל הָרֵיק / בַּשָּׁעוֹן שֶׁחָדַל לְתַקְתֵּק / בְּאַרְבַּע וְעֶשֶׂר דַּקּוֹת / וְתָמִיד, מְדֻיָּק וְאִלֵּם / יִשָּׁאֵר לְחַכּוֹת"

בפרוץ מלחמת יום כיפור נשלח עם מחלקתו לסייע לאחד המעוזים המותקפים. חשוף בצריח הוביל את מחלקתו תחת ירי ארטילריה מצרית, עד להיתקלות בכוחות חי"ר מצריים. ליאור לא היה מהמבליטים עצמם ואף בקשר נשמע קולו רק כאשר השיב לפקודות. בשקט ובביטחון, כיוצא לתרגיל, נשמעה פקודתו האחרונה, בה הודיע על היתקלות בחי"ר מצרי, וקרא למחלקתו להסתער על האויב. תוך ניהול הקרב נפגע ופונה.

ב-6 באוקטובר בערב, י' בתשרי תשל"ד, לא היה עוד בחיים. במקום בו נולד וגדל, בקיבוץ שריד, הובא סגן משנה ליאור יונתן למנוחת-עולמים.

אזכרה בבית העלמין של קיבוץ שריד, 2012

צפירה יונתן באזכרה בבית העלמין של קיבוץ שריד, 2012

הקבר של ליאור יונתן בבית העלמין של קיבוץ שריד, 2012

קברו של ליאור בבית העלמין של קיבוץ שריד, 2012

מלחמת יום כיפור גבתה 4 קורבנות נוספים בקיבוץ שריד: אבי ברעם, יהודה רוזנפלד, יורם שץ ונחשון חרמוני. במלאת שנה למלחמה הופקו בקיבוץ חוברות לזכרם.

לעיון בחוברת המלאה לזכר ליאור, שממנה לקוחים הדברים לעיל לחץ כאן (PDF) או בחלונית הקישורים שמשמאל. בחוברת מידע נוסף על ליאור, תמונות שלו ותמונות שצילם בעצמו, מכתבים שכתב מהצבא, הספדים שכתבו חברים ועוד.

ב-1974, שנה לאחר הנפילה, הושלם הסרט "ליאור" בבימויו של חיים שירן. הסרט מנציח תמונות מחייו של ליאור יונתן כילד, כנער וכקצין, עד מותו במלחמת יום כיפור.

את המוזיקה לסרט כתב שלמה גרוניך, וניתן לשמוע בו לחנים מיוחדים ולא ידועים לשירים "יש פרחים", "ציור של ילדים" ו"כמו בלדה" בביצוע של גרוניך עצמו ושל צילה דגן. בימוי והפקה: חיים שירן. הסרט מוגש לכם באדיבות הבמאי חיים שירן וצפירה, אמו של ליאור, ובאישור הטלוויזיה החינוכית הישראלית.

"עֵץ בַּיַּעַר, זֶה מָה שֶׁנִּשְׁאַר מִכָּל אַבְשָׁלוֹם / וּבִכְיוֹ שֶׁל הָאָב, הַמְּאַהֵב הַזָּקֵן, אִישׁ הַמִּלְחָמוֹת"

נתן יונתן נהג להעיד על עצמו, כי בשנים שקדמו למלחמה חי בחרדה מתמדת לקראת אסון קרב, כמו חש את האבדן הצפוי לו. בשנת 1970 אף פרסם שיר שנתפש בעיניו בדיעבד כבעל אופי נבואי – עוד שיר על אבשלום. השיר כתוב כקינה שנושא דוד המלך על בנו אבשלום. לאחר נפילת ליאור כתב שירים רבים על חוויית השכול ועל הגעגועים לבנו, בהם: גל אחרון, שישה באוקטובר 1973, יישאר לחכות, תמיד אוקטובר, האהובים מכל נודדים בלילות, השארתי לך תמונה אחת, היקום הגדול הזה, איש מביט בבנו , יום יום אני חוזר ועוד. יחד עם זאת, שירים רבים שלו העוסקים במוות ובשכול נכתבו הרבה קודם לאסון, אך הם משויכים בטעות לנפילת ליאור אם משום שהולחנו והתפרסמו לאחר המלחמה, אם מפני שכונסו בקובץ השירים שהוקדש לזכר ליאור וכן הלאה. דוגמה לשירים כאלה: החול יזכור, מת אב ומת אלול, כמו בלדה, זמר לבני ליאור (נכתב כשליאור היה בן 5) ועוד.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s