ביוגרפיה

בניגוד למקובל, נתחיל כאן מהסוף: נתן יונתן נפטר ב-12 במרץ 2004, בתחילת האביב ובאמצע שנתו ה-81, לאחר מחלה פתאומית, קצרה ואכזרית. ביום הלווייתו יצא לאור ספרו האחרון, לקט מכל שיריו, "שירים בכסות הערב", אשר הפך במהרה לרב-מכר.
ועכשיו – בחזרה להתחלה: נתן יונתן (קליין, במקור) נולד בספטמבר 1923 בקייב, אוקראינה, ועלה לארץ עם הוריו בגיל שנתיים. תחילה התגוררה המשפחה בקיבוץ גבעת השלושה, לאחר מכן בפתח תקווה, ובשנת 1935 הייתה משפחת קליין בין חלוצי המתיישבים במושב "בהדרגה" ששמו שונה לאחר מכן ל"מעש". אביו, יונה, עבד בפרדסים, ואמו, לאה – בניקיון.

נופי ילדותו של נתן בפתח תקווה מצאו ביטוי רב בשיריו: מבצר אנטיפטרוס, מקורות הירקון ועוד. בספר שיריו השני "אשר אהבנו" (1957) ייחד לעיר מחזור שלם בשם "פתח תקווה עירי". חודשים ספורים לפני מותו, לרגל חגיגות 125 לייסוד העיר, חיבר נתן יחד עם חברו המלחין נחצ'ה היימן את שיר חג לפתח תקווה.

את השכלתו היסודית והתיכונית רכש נתן בבית הספר העממי פיק"א בפתח תקווה ובתיכון המחוזי-חקלאי בגבעת השלושה. בגיל 16 פרסם את שירו הראשון, כשספינות הולכות הימה בעיתון תנועת השומר הצעיר "על החומה", בעריכת משה שמיר.

כחניך תנועת השומר הצעיר יצא נתן להשלמת קיבוץ שריד (1945) והיה חבר בקיבוץ זה במשך 46 שנים (עד 1991). תחילה עבד כפועל בניין ומאוחר יותר נשלח להיות מורה.

בשירו פתיחה אפשרית לאפילוג, עורך יונתן מעין חשבון נפש מסכם של 60 שנות חיים, ובו בין היתר חושף את הקונפליקט שחש כמי שחונך לחיי עמל ופנה דווקא לתחום השירה.

במשך שנים היה נתן נשוי לצפירה, אם ילדיו: ליאור, שנפל במלחמת יום הכיפורים בגיל 21, בהיותו מפקד מחלקת טנקים בצפון תעלת סואץ (נולד ב-1952) וזיו (נולד ב-1961) יבדל לחיים ארוכים.

בראשית דרכו שלח ידו בכתיבת נוסחים עבריים או תרגומים לשירים רוסיים, שאת חלקם ספג עוד בבית הוריו ואת חלקם ליקטה צפירה – בהיותה מורה למוזיקה – מחוברות ומשירונים שונים. כך נולדו השירים: טוב ללכת בדרכים (במקור שיר הלל לסטלין!), דוגית, שאון התותחים נדם, על ענפי שיטה, אז את אהובי ליוויתי ועוד רבים, שהפכו חלק בלתי נפרד מרפרטואר הזמר העברי. ניתן להאזין ל"שירים הרוסיים" של נתן יונתן באתר "זמרשת".

כמובן, חוויית השכול השפיעה רבות על נתן, כאדם וכמשורר, והיא קיבלה נוכחות משמעותית בשיריו. שירים רבים נכתבו על ליאור ועל האבדן הנורא. שירים העוסקים בזכרונות מילדותו של ליאור, שירים על הפעם האחרונה בה התראו (גל אחרון), שירים המתארים את רגעי המוות של ליאור ועוד. עם זאת, ישנם שירי שכול ומוות שכתב נתן לפני האסון, ורבים מייחסים אותם בטעות למותו של ליאור. למשל, עוד שיר על אבשלום, שפורסם ב-1970, 3 שנים לפני המלחמה, והוגדר בדיעבד על ידי נתן עצמו כשיר נבואי.

בסוף שנות השבעים פורקו נישואיו עם צפירה, ונתן עבר לחיות עם נילי כרמל, תחילה בקיבוץ ולבסוף בעיר יהוד, בה חי עד יומו האחרון.

משעבר לחיות עם נילי, גידל נתן גם את בתהּ נטע (נולדה ב-1968), ומאוחר יותר את נכדהּ תום (נולד ב-1988).

את השכלתו הגבוהה רכש נתן יונתן באוניברסיטה העברית בירושלים, באוניברסיטת תל-אביב ובאוקספורד. הוא החזיק בתואר שני בספרות עברית וכללית ועסק שנים רבות בהוראה בתיכון, וכן בהוראה אקדמית, כמרצה בכיר באוניברסיטת חיפה, בסמינר "אורנים" ובמכללת לוינסקי. כיהן במשך 27 שנים (1997-1970) כעורך ראשי בהוצאת "ספריית פועלים". נתן העביר הרצאות רבות בנושאי הספרות העברית גם בקהילות יהודיות ובאוניברסיטאות ברחבי העולם והיווה נציג הסופרים בכנסים ובמפגשים בינלאומיים רבים ברחבי העולם.

בשנים האחרונות שימש נתן יונתן "משורר אורח" במערכת החינוך, ונפגש במסגרת זאת עם מאות תלמידים מכל רחבי הארץ, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת בבית אריאלה, בבית הסופר, ועוד.

נתן יונתן שימש בתפקידים ציבוריים שונים: חבר מליאת רשות השידור (1984-1981), יו"ר אגודת הסופרים העבריים (1984-1983), נשיא אגודת הסופרים העבריים בישראל (1999-1995).

קברו של נתן יונתן בבית העלמין קריית שאות

קברו של נתן יונתן בבית העלמין קריית שאול

עד מותו פרסם כשלושים ספרים, ביניהם: 13 ספרי שירה, 2 קובצי סיפורים לבני הנעורים, קובץ סיפורים למבוגרים וכן מבחרי שירים שתרגם מיידיש משל איציק מאנגער, דורה טייטלבוים, פרץ מארקיש, קוויטקו, איציק פפר, הופשטיין ואחרים. לאחר מותו ראו אור אסופה מכל שיריו, אותה הספיק לערוך בעצמו, ספר דו-לשוני הכולל שירים בעברית ולצידם תרגום לאנגלית (מאת ג'ניס סילברמן-רביבו ואחרים) וכן קובץ שירים מהעיזבון שלו.

שיריו של נתן יונתן תורגמו ללשונות רבות וראו אור באנגלית, ביידיש, בערבית, ברוסית, בספרדית, בפורטוגזית, בצרפתית, בגרמנית, בהולנדית, בבולגרית, בוייאטנמית ובסינית.

מאות משיריו הולחנו על-ידי מיטב המלחינים בארץ ורבים מהם הפכו לזמר עם.

בין הפרסים הספרותיים שבהם זכה: פרס ראש הממשלה, פרס נוצת הזהב של אקו"ם על מפעל חיים, פרס אוניברסיטת בר-אילן, ופרסים ע"ש הסופרים: ביאליק, למדן, זאב, פיכמן, ברנר, אלתרמן ועוד. לאחר מותו, הגישו חבריו את מועמדותו לפרס ישראל בשירה, אך התקנון קבע כי פרס ישראל אינו יכול להיות מוענק לאדם מת. נתן יונתן הובא למנוחות ב-14.3.2004 בחלקת ההורים השכולים בבית העלמין קריית שאול בתל אביב (גוש 5, אזור 6, שורה 17).

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s